באזור חקלאי הנקרא נג'ורו קבוצה של נשים מתאספת יום יום מהכפרים הקרובים הן שוטפות וצובעות את הכותנה והצמר שמגיעים מחוות מכל רחבי קנייה.

הכותנה נצבעת בצבעיים טבעיים כמו מצמח החרצית הן עומדות עם פיילה ענקית בגודלה ומרתיחות כמויות של מים ופרחים יפייפים מורתחים גם כן לאחר שזה מתקרר הם טובלות בפנים את הכותנה והצמר ומניחות לייבוש לאחר מכן הם מתחילות לסרוג ,זמן ממוצע של בובה הוא כ 7 ימים מתחילת התהליך.

הקבוצה החלה עם כ 12 נשים והיום הן מונות כ 300 סורגות הן סורגות באהבה .הן מגיעות עם התינוקות הקטנים שנראים כמו תפאורה מקסימה לדמויות שנסרגות במקצועיות כל כך.נשים שסורגות תמיד נראות כאילו הן במן רוגע ושלווה אבל שזה באפריקה לי קשה לנתק את היום יום המורכבים כל כך גם של אישה שסורגת בשלווה שכזו. וכל אישה חותמת את שמה על התג שמחובר לבובה אותה היא סרגה .חשוב לי היה כל כך להדפיס תגים בעברית ולהעביר לנשים שייחתמו ברור שזה מצריך התארגנות לא פשוטה ,אבל זה היה נראה לי טבעי כל כך.ההתרגשות של אותן סורגות מהידיעה שהבובה אותה סרגה מגיעה לידי ילד/ה או מבוגר בישראל ,ארץ הקודש שווה כל מאמץ !

המון אנשים מגיבים בהתרגשות כשהם רואים את הבובות ולא אחת שמעתי את הסיפור האישי על עניין הסריגה וכן אנשים שסורגים מעריכים במיוחד את הבובות שהם רואים אותם כנראה שהם יודעים מקרוב כמה השקעה ודיוק צריך כדי לסרוג בובה יפה כזו.

ואני גם קצת,פעם ניסיתי לסרוג מספר עיניים ,אני זוכרת את אמא שלי יושבת וסורגת מפות וסוודרים מסרגה אחת או שניים פעם חשבתי שזו מיומנות ששייכת לדור אחר ,אבל לשמחתי החלה לפרוח מחדש מודה, לעולם לא השקעתי בתחביב זה.זה נראה לי יותר מידי רגוע בשבילי אבל אולי בעצם התחושה של הסריגה הפעולה עצמה היא זו שמביאה את השלווה …..